אהרון דוד גורדון נולד בשנת 1856 באוקראינה, עלה לארץ ישראל בשנת 1904.
הוא היה הוגה דעות יהודי בולט, מחנך ואחד מדמויות המפתח בתנועה הציונית המוקדמת. לרעיונותיו ותורתו של גורדון הייתה השפעה עמוקה על המחשבה היהודית.
גורדון האמין בחשיבות הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל, וראה בטבע מרכיב מהותי בעיצוב הזהות של הפרט והעם. גורדון ראה בארץ ישראל מרכיב מרכזי בהתפתחות הרוחנית והפיזית של העם היהודי. הוא ראה בחיבור לארץ אמצעי להשגת הגשמה אישית וקולקטיבית. עבורו, עבודת האדמה והחיבור לטבע לא היו רק פעולות מעשיות אלא היו להן גם מימדים רוחניים ואתיים עמוקים. גורדון הדגיש את ערכה של העבודה הפיזית בשטחים החקלאיים כדרך לחיזוק הקשר בין האדם לטבע. הוא האמין כי על ידי עיסוק בעבודה חקלאית יכולים האנשים לטפח את אופיים, לחזק את תחושת האחריות שלהם ולפתח את הקשר הרוחני שלהם לארץ. החזון של גורדון על הקשר בין האדם לטבע היה חלק מחזונו הרחב של חברה הוליסטית והרמונית. הוא דגל באורח חיים פשוט ואתי, המבוסס על הסתמכות עצמית, עבודה חקלאית וחיבור חזק לאדמה. חזון זה לא היה רק על פרקטיות ושגשוג כלכלי אלא היה נטוע עמוק בשאיפות רוחניות ולאומיות. א.ד גורדון האמין שיחס האדם עם הטבע, במיוחד עם ארץ ישראל, הוא חלק בלתי נפרד מהזהות האישית והקולקטיבית, מהצמיחה הרוחנית ומההתחדשות הלאומית.
משנתו של א.ד גורדון הנוגעת בעיבוד עצמי של האדמה היא לנו במשק, מקור מים חיים המרווה את נפשינו ונוטע בנו כוחות ואמונה בעשייה החקלאית.
Comments